פעם אחת, לפני הרבה שנים,
היה יער אחד, ובו שכונה של שפנפנים
ובשכונה הזו, שפנפנון אחד היה,
שלצורך הסיפור, יקראו לו ישעיה.
ישעיה היה שפן עליז, שמח וטוב-לב,
עד שיום אחד קרה לו המקרה הכואב.
בשמחה טייל ביער, מדלג לו דילוגים
עד אשר פתאום, נתפס הוא במלכודת ציידים
חריקה היתה צורמת, והכל כל כך כאב,
המלכודת, נסגרה לו בנוקשות על הזנב
המצב עצמו, בעצם, לא היה כל כך עגום
שום דבר פרט לזנב, לא היה בכלל פגום.
אך ישעיה, המצב היה קודר
את זנבו הוא לא הצליח, מהמלכודת לשחרר.
למקום הגיעו פיל, ג'ירפה, קוף וחזירה,
אך ישעיה נשאר עצוב, ולא רצה בכלל עזרה.
יום רדף לו יום, ועבר כמעט שבוע,
ישעיה נשאר מסכן, במלכודת הוא תקוע.
ולבסוף הגיע סוף, לשפן ולזנב,
ישעיה שלנו מת.
         לא מסבל- מרעב.

וגם מוסר השכל לסיפור על ישעיה
והמבין יבין - ויחייך,
         ויחזור להיות כמו שהיה.