כתבו בעיתון...

שיר זיכרון
חבריו של עומר שליט ז"ל, שנהרג באסון המסוקים, הנציחו את זכרו בהקלטת אחד משיריו

מיכל אזולאי/ עיתון ירושלים
"גם גרגר אחד". מילים: עומר שליט, שירה ולחן: אסף אבידר
"גם גרגר אחד", שיר שחיבר עומר שליט ז"ל, שנהרג באסון המסוקים בשאר ישוב בחודש פברואר השנה, יופיע השבוע על גבי דיסק. השיר הולחן על ידי חברו של שליט, אסף אבידר, והושמע עוד לפני מותו בטקסים ובאירועים שונים.
שליט, שהותיר בעזבונו שירים רבים, שאותם מתכוונת משפחתו להוציא בספר, עסק גם בקולנוע ובצילום. עטיפת הדיסק עוצבה על פי תמונות שצילם שליט בעת שירותי הצבאי. יניב הלפגוט, חבר קרוב של שליט ומי שהפיק את הדיסק, סיפר כי רעיון הפקתו עלה כניסיון להנציח את זכרו דרך האמנות, שבה עסק בחייו.
להפקת הדיסק גייסו חבריו של שליט תרומות ממקורות שונים, ביניהם נשיא המדינה, ראש העירייה, יו"ר בית"ר ירושלים, משה דדש והנהלת בית הספר רנה קסין, שם למד. בעוד כשבועיים יחול יום הולדתו של שליט ומשפחתו מתכוננת להעניק בו את הדיסק לנשיא המדינה. יהודית שליט, אימו של עומר, מספרת כי המשפחה לא התערבה בהפקת הדיסק: "החבר'ה לקחו על עצמם את המשימה מתחילתה ועד סופה, כולל גיוס הכספים, בחירת חברת הפקות ועיצוב העטיפה. הם עדכנו אותנו בכל שלב ואף לקחו את אחיותיו של עומר לאולפני ההקלטה".
מאז האסון מגיעים חבריו של שליט מדי ערב שבת אל בית הוריו ומנסים להעניק להם מעט נחמה. "זה נותן לנו איזשהו כוח להמשיך הלאה עם כל הכאב והצער", אומרת יהודית שליט. את ההספק שקראה האם על קבר בנה ביום הלווייתו שמע הזמר שלומי שבת ברדיו. הוא הלחין את המילים, הקליט את השיר ובני המשפחה נעתרו לבקשתו להוציאו לרדיו.
לשמיעת השירים - לחצו כאן





"ביני ובין הגופות הפרידה חתיכת בד. הרגשתי שעומר נמצא שם"
אומר רן גרגו, חבר ילדות של עומר שליט ז"ל שנהרג באסון המסוקים בצפון. "הוא היה אדם נערץ", העידו עליו השבוע בני משפחתו וחניכיו בשבט הצופים. בשבת האחרונה הצטער עומר שלא פגש בבחורה שמצאה חן בעיניו שבוע קודם לכן בדיסקוטק. הבחורה הזו לא תדע לעולם איזה חבר היא הפסידה


יוחאי חקק
כשהגיעו אנשי יחידת קצין העיר לבית משפחת שליט בשעת לילה מאוחר של יום שלישי, היו האב, מאיר, והאם, יהודית, ערים ודרוכים. מקלט הטלוויזיה דלק ובני המשפחה היו קשובים לדיווחים שזרמו כארס במהלך כל השעות האחרונות. הם ידעו שבנם אמור לעלות לבופור, הם ידעו על אופייה של היחידה שבה הוא משרת, ובסתרי ליבם חרדו לבאות.

כשנשמעה הדפיקה בדלת, הבינו בני הזוג כי התסריט הגרוע מכל התממש. "עומר היה ילד רגיש מאוד לסביבה, רגיש לסבלם של אחרים. הוא הרבה להתנדב ואהב לעזור, לכולם", העיד עליו אביו ביום שלמחרת בשורת האיוב. ביום ראשון, בשעת בוקר מוקדמת, נפרד מאיר מבנו בפעם האחרונה. היה זה בתחנה המרכזית, לשם הגיע עומר ז"ל בדרכו חזרה לבסיס.
"עומר הקפיד תמיד להגיע בזמן, לדייק. כך נהג גם הפעם", סיפר מאיר.

עומר שליט, בן 19 וחצי במותו, בנם הבכור של פרופ' מאיר ויהודית שליט. במותו הותיר מאחור גם שתי אחיות צעירות: רותם, בת 15 וחצי, ורעות, בת 12, שתיהן תלמידות בבית הספר רנה קסין, שעומר היה מבוגריו. פרופ' מאיר שליט, רופא פנימי ואורולוג, הוא רופא המחלקה הפנימית של בית החולים הדסה עין כרם. האם, יהודית, היא עובדת מחלקת הרווחה בעירייה.

"עומר נולד ברמת השרון", סיפר האב בכאב השבוע, "וכשהיה בן שנתיים עברנו לגור בירושלים, ברמות אשכול. כילד הוא למד בבית הספר יד המורה ברמת אשכול, ומשם עבר לרנה קסין, שם סיים את חוק לימודיו. בין השנים 85'-87' שהינו בפילדלפיה, במסגרת השתלמות שעברתי , ובשנת 92' יצאנו שוב לשנה לוושינגטון, שם למד עומר קולנוע וקיבל תעודת הצטיינות מבית סיפרו שם על תרומתו בתחום.
"אני יודע שעומר אהב מקצועות ריאליים, אבל התעניין במיוחד בקולנוע. הוא רצה ללמוד בימוי ותסריטאות, ונהג לצלם סרטים עם חבריו. הוא גם תיכנן לערוך אחרי הצבא טיול גדול לארה"ב שאותה כבר הכיר די טוב. באוגוסט 95' הוא התגייס, הגיע לנח"ל והתנדב ליחידה מובחרת. הוא עבר מסלול במשך שנה וחצי והספיק כבר לשרת בסיבוב הקודם במשך ארבעה חודשים בלבנון.

אנחנו יודעים שזכה להרבה שבחים ממפקדיו שהיה חייל טוב ולא קיטר.
"בימים אלה סיימו הוא וחבריו סידרת אימונים, והיו אמרים לעלות לצפון ולחבור לפלוגה שהוצבה בבופר. הוא הכין אותנו לכך שבמשך זמן מה לא יגיע לחופשות, ואמרנו שטוב שכך, כי ידענו שחלק גדול מהאבידות מתרחשות בדרך אל המוצבים ובחזרה מהם. בשבועות האחרונים, משום שהיה באימונים ובניווטים, התאפשר לו להגיע הביתה מידי שבת. הוא היה מרבה לבלות עם החברים וכמובן שגם איתנו".

במשך מספר שנים היה עומר חבר בשבט העמר של הצופים והיה גם מדריך בו. שניים מחניכיו לשעבר, ארז בלום ובועז בן שטרית, סיפרו כי עומר ז"ל נחשב בעיני חניכים רבים לדמות נערצת. "עומר לא היה רק מדריך", סיפר בועז, "הוא היה גם חבר, אדם שאפשר לדבר איתו בשעת קושי ולקבל עזרה. הוא גם עשה למעננו הרבה מאוד. אפשר לומר שהוא עיצב אותנו, והפך את הגדוד שלנו בצופים לגדוד חזק ומגובש. הוא לימד אותנו לאהוב אחד את השני, ותמיד התייחס אלינו כאל בני אדם. בטיולים, תמיד החמשושים הם אלה שעושים את העבודה השחורה, הוא תמיד נלחם שהעבודה הזו תתחלק בשוויוניות בין כולם.

"באחד הטיולים שלנו, אחד השביעיסטים לקח לעומר את המזרון. עומר הלך לקבל אותו בחזרה. השביעיסט התנגד והציע לעומר לקחת מזרון אחר מאחד מהצעירים, כמקובל בדרך כלל, אבל עומר לא הסכים. 'הם בני אדם בדיוק כמוך וכמוני', הוא אמר לשביעיסט 'והם עבדו קשה כל היום. מגיע להם לישון בשקט'. הוא הגן עלינו, וזה לא היה דבר נפוץ".

ארז: "כשרציתי לעזוב את הצופים, עומר היה היחיד שבא לדבר איתי וניסה לשכנע אותי שלא לעזוב. הוא זה שלימד אותי להתייחס לכל העניין בהרבה יותר רצינות, ואמר לי שאם אני הולך עם משהו, אז שאלך עם זה עד הסוף. אני זוכר במיוחד את אחד ממחנות הקיץ שבהם עבדנו ביער בגליל. אחד החברים שבר יד, היה חום נוראי, היינו הרוסים מעייפות ועצובים, ופתאום הגיע עומר מהמטבח עם שני קילו גלידה והרבה כפיות לכולם. בדיוק הדבר שכולנו חלמנו עליו. הוא פשוט היה טוב אלינו, איש שלקחנו ממנו דוגמא".

עם היוודע דבר האסון הנורא הוקפצה לאתר ההתרסקות יחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שבה משרת גם רן גרגו, חבר ילדות של עומר. "הדבר הראשון שראיתי כשהגענו למקום שבו רוכזו גופות החיילים היה שלט גדול שעליו נכתב 'בופור'. משום שידעתי שעומר אמור לעלות לשם, הרגשתי שקרה משהו רע. במקום עצמו היינו עסוקים בצילומים. עמדתי ליד משאית מלאה גופות, וביני ובין הגופות הפרידה חתיכת בד. הרגשתי שעומר נמצא שם, בניהן. אחר כך, כששאלתי באיזו יחידה וחטיבה מדובר, התמונה התבהרה יותר. מאוחר יותר דיברתי עם בני המשפחה וקיבלתי את האישור הסופי.

"בחודש האחרון עומר שם את עינו על בחורה שפגש באקראי בדיסקוטק, והוא קיווה שיתאפשר לו להכיר אותה. הוא מאוד רצה חברה, וכשנפגשנו בשבת האחרונה הוא היה מאוכזב שלא יצא לו לפגוש את הבחורה ההיא שוב. הוא נורא רצה לפגוש בה לפני שהוא עולה ללבנון, משום שהרגיש בסתר ליבו שיש אפשרות שלא יחזור".




מעריב - 6.2.97







נשאר רק החלל / יניב הלפגוט - חברו של עומר / NRG / 04/02/05

קישור לכתבה ב- NRG



שנים חלפו מאז נפל עומר שליט ז"ל באסון המסוקים.
יניב הלפגוט מתגעגע לעומר - יוצר, קולנוען, משורר וחבר - ומבטיח: נמשיך לזכור


וכשנעלם,
נשאר רק החלל.
והוא
כבר לא נמצא שם
למלא את הריק
את הפער שנפער
למלא את החדר באור
של אושר ושמחת חיים.
הוא כבר לא עמנו עוד,
נעלם.
הוא נשאר חלל.
ואנו נזכור
לא נשכח אותו
ואת אותו חיוך.
לעולם
יהי זכרו ברוך

(מילים: עומר שליט ז"ל)

שמונה שנים מאז היום הנורא – יום שלישי, 4 בפברואר 1997 – והתמונות עדיין חקוקות בזיכרון. "האסון הגדול ביותר שידע צה"ל מאז קום המדינה", דיווחו כולם. אבל שיחת טלפון אחת בשעת לילה מאוחרת, שבה הועבר המסר כי עומר בין ההרוגים, הפכה את אסון המסוקים הלאומי לאסון פרטי-אישי.

קצת קשה לתאר לקורא הזר מי היה עומר בשבילי. עומר שליט ז"ל, בנם של יהודית ומאיר ואחיהן הבוגר של רותם ורעות, נולד ברמת השרון ב-16 ביולי 1977. אני זכיתי להכיר אותו אי-שם בחטיבת הביניים, אך ההיכרות העמוקה בינינו החלה בכיתה י"א, לאחר שחזר משנת לימודים בוושינגטון.

עומר שהכרתי היה קודם כל איש קולנוע. הוא היה אחד הראשונים להסתובב עם מצלמת וידאו, בתקופה שעדיין היה מדובר במצרך נדיר במחוזותינו. גם הסאטירה תפסה מקום מרכזי בסדר יומו. הוא היה צופה מושבע של "החמישייה הקאמרית", וידע לדקלם דיאלוגים שלמים. הוא העדיף כמוני את "עלילות משה בעיר הגדולה", בשעה שרוב האנשים נהרו ל"הקומדי סטור".

עומר כתב תסריטים, ביים והיה השותף המרכזי בכל "סרטי החברים" שהוקרנו במסגרת מסיבות השכבה בבית הספר רנה-קאסן בירושלים. הזיהוי של עומר עם עדשת המצלמה הוזכר גם בהספד שנשאו חבריו מעל קברו: "יש לך ספר 'איך כותבים תסריט?!'. קודם כל בונים גיבור. הגיבור בסרט הזה הוא מצחיק. הוא כל כך מצחיק שלקווינטין טרנטינו יש עוד מה ללמוד אצלו. הגיבור שלנו הוא חכם, תשאלו את המורים שלו מבית הספר. ויש לו גם משקפיים שמעידות... עומר, אם היית פה במקומנו, בטח היית אומר שלתסריט הזה יש סוף ממש עצוב. והיית צוחק על זה. כמו על הכל. ככה נזכור אותך. צוחק".

עומר לא נרתע
עומר גם היה החניך והמדריך המסור והרציני משבט "העומר" (השם במקור) של תנועת הצופים בגבעת התחמושת בירושלים. לצד הזה שבו התוודעתי רק לאחר האסון, כאשר עשרות מחניכיו וחבריו לשבט פקדו את בית המשפחה.

בתחילת אוגוסט 1995 הפך עומר גם לחבר במשפחת הנח"ל, כשהתגייס לפלוגת העורב של החטיבה. ההכשרה הארוכה והקשה לא הרתיעה את עומר, הבחור החסון שנישא בבגרותו לגובה 1.85 מטר. יחד עם חבריו לצוות הקטן – צוות דותן – נפל עומר ב-4 בפברואר 1997 ב"אסון המסוקים", בשעה שהיו בדרכם לפעילות מבצעית במוצב הבופור.

רק לאחר לכתו של עומר התבררה לי, כמו לרבים אחרים, היקפה האדיר של היצירה שניפק ב-19 וחצי שנותיו. שירים, שברי שירים, תסריטים, הגדרות לתשבצי היגיון, רעיונות לספרי ילדים, כמו גם לספרי מבוגרים ומערכונים – קובצו כולם בספר "שירים פשוטים", שהוציאה לאור משפחתו לאחר מותו. אחד מאותם שירים, "גם גרגר אחד", זכה לפני שנה לעיבוד מחודש, כאשר גלי עטרי בחרה לבצע אותו במסגרת התוכנית "עוד מעט נהפוך לשיר" בגלי-צה"ל, ובהמשך הוא זכה להיכלל גם בתקליטה האחרון.


החלל עדיין קיים
שמונה שנים אחרי והחלל עדיין קיים. עכשיו יותר מתמיד, כשכל חבריך מתחילים לבנות את חייהם הבוגרים, צצות שאלות לגבי העתיד שהיה שמור לך. מה היית עושה? איפה היית היום? שמונה שנים אחרי שהלכת, אני מבטיח לך שאמשיך לזכור אותך, ואמשיך להתגעגע.

טיפה של דם על האדמה
היא לא כמו אף טיפה אחרת.
כשהיא תחלחל
לא יצמח עץ
לא תצמח חורשה
לא יצמחו פרחים
ואף לא יגדלו קוצים.
יצמחו רק הזיכרונות
והם יגדלו



ואז אמרת שאתה שבוז מפחד

רן גרגו וחברים מרנה קסין

אנחנו לא מורגלים בכתיבה של מכתבים כאלה. אז תסלח לנו אם מה שנכתב מוגבל בעשרים ושתיים אותיות. עדיין קשה לנו. רק לפני שבועיים ישבנו בבית הספר ותכננו לפרטים את פגישת המחזור. היא היתה אמורה להתקיים בתחילת החודש הבא, אבל כנראה איזה כוח עליון החליט להפגיש את כולנו עוד קודם. עכשיו נזכרים בהתלבטויות שלך בקשר להמשך בנח"ל. פחדת שלא תעמוד בזה פיסית. אמרת שאם לא תדאג לברכיים, עוד תהיה נחלאווי במיל'. אבל נלחמת עד הסוף והצלחת. צחוק הגורל הוא שזאת היתה הפעם האחרונה שהיית אמור לעלות ללבנון, אבל תמיד היית בטוח שההיתקלות תבוא. עם ההומור השחור שלך היית יוצא עם כל מיני אמירות כמו "במילא אני לא אחזור" וכאלה.

הרבה אנשים אהבו אותך, אבל אנחנו יודעים שגם אתה היית מופתע אילו יכולת לראות כמה רבים ליוו אותך בדרכך האחרונה. ואנחנו הרי לא ההינו חייבים להיות בקשר יומיומי כדי להיות חברים. זה מה שהיה מיוחד אצלנו. לזמן לא היתה משמעות. כשהיינו בתיכון היית עובד דרכי בדרך לרנה קסין, מצלצל באינטרקום, רן, רד למטה. ופעם, כשהיתה לי יומולדת, צלצלת באינטרקום, וכשירדתי במעלית כל חדר במדרגות היה מלא בלונים וקישוטים וכל מיני מתנות מתוחכמות כאלה עם פואנטה שלא אומרת הרבה למישהו אחר, אבל לי הם אמרו הרבה מאוד.

אתה ודניאל ואני היינו מין חבורה כזאת. קראנו לעצמנו ORD Pictuers. ORD זה ראשי תיבות של השמות שלנו, ועשינו סרטים ביתיים, שאתה היית כותב להם תסריטים שנונים, עם פאנץ'-ליין. אתה זוכר שהיה לנו חלום כזה, אחרי שנשתחרר, לנסוע יחד לארה"ב ללמוד קולנוע? ואיך שאהבת לבלות. לא משנה מתי היית חוזר מהצבא, היינו חייבים לצאת. עכשיו אני מצטער על זה שבחודש האחרון לא יצא לנו כל כך להיות בקשר. אני מרגיש שפספסתי. בשבת האחרונה באתי אליך הביתה לארוחת צהריים עם המשפחה. היה ממש כיף. הרגשה אחלה. ישבנו, דיברנו. אחרי זה באו עוד חברים. ישבנו בחדר, צחקנו, ואז את אמרת שאתה שבוז פחד. "כבר חודש שלם אני יוצא לאומן, וכל פעם אני פוגש איזה מישהי שאני נמשך אליה וגם היא אלי. יש משהו באוויר. אבל אני לא מעז לגשת. ואז אתמול חשבתי: הפעם אני אעז. אבל לא ראיתי אותה שם". כל הסופי-שבוע היא היתה שם ודווקא בפעם הזאת לא. בגלל שידעת שאתה עולה ללבנון ולא תצא חודש הביתה, ביקשת ממני אז לשים עין עליה. היא בטח אפילו לא יודעת.

זאת הפעם הראשונה שאני חווה מוות של מישהו קרוב. בגלל שלמדנו ברנה קסין ידענו שזה יפגע בנו פעם, בכל זאת הסטטיסטיקה נגדנו, אבל לא האמנתי שזה יהיה החבר הכי טוב שלי. אני לא קולט את זה, כאילו שאתה פה. כשהייתי מסתכל לעומר בעיניים, ראיתי את העתיד שלי וכשעומר הסתכל לי בעיניים, הוא ראה את העתיד שלו. עכשיו אני לא רואה כלום.




נפל אל מותו
אור בן צבי / עיתון תנועת הצופים / אפריל 2001

עומר שליט, בוגר שבט העמר בירושלים, נהרג באסון המסוקים זמן קצר לפני יום דרגות של השבט. מאז נקרא האירוע על שמו

כשאסון המסוקים התרחש, היינו ממש לפני יום דרגות בשבט. האירוע נדחה מיד עם היוודע דבר מותו של אחד מבוגרינו, עומר שליט ז"ל.
הדבר הראשון שנעשה בשבט על מנת להנציח את זכרו של עומר היה לקרוא ליום דרגות על שמו. ליום זה גם הוספו תכנים שקשורים בעומר.
לפני כל יום דרגות כל קבוצה עוברת פעולות הכנה. אחת הפעולות היא על עומר. חברים בשכבה הבוגרת, חברים של עומר ובני משפחת שליט, הכינו לפני כשנתיים תוכנית לפעולות ההכנה האלו, שקשורות לעומר. הוחלט שהדרך הטובה ביותר להעביר לחניכים מי היה עומר איננה דרך ההתעמקות במותו, אלא דווקא דרך ההתעמקות בחייו.
כל גדוד עבר פעולה בנשוא שעומר עסק בו בחייו (קולנוע, קוסמות, עבודת צוות). כל החניכים עוברים תהליך ולומדים להכיר את אופיו של עומר במהלך שנותיהם בצופים. הם יודעים על עומר יותר מהיותו חלל ובוגר שבטף הם יודעים קצת מי הוא היה.
מפעל נוסף שאנו מקיימים לזכר עומר הוא מרוץ הלפיד. עומר היה חייל בנח"ל. מכיוון שירושלים מאמצת את הנח"ל, נערך בעיר בכל שנה בחנוכה מרוץ הלפיד עם חיילי הנח"ל. גם עומר השתתף במרוץ זה. לאחר מותו החל שיתוף פעולה בין השבט שלנו, בני עקיבא (שעימם אנו פועלים במסגרת פרויקט גישור) וחיילי הנח"ל.
בכל שנה בחנוכה חברי השכבות הבוגרות שלנו ושל בני עקיבא נפגשות עם חיילי הנח"ל למרוץ הלפיד ע"ש עומר.
חוץ משני מפעלים אלה יש לנו אנדרטה בשבט לזכר עומר: שני ספסלים, עץ זית עם גינה קטנה של פרחי נוי ולוח זיכרון.
הנצחתו של עומר בשבט תישמר לאורך שנים. גם בעוד שנים רבות חניכים יוכלו לקרוא בלוח הזיכרון על עומר, יעברו פעולות על חייו ויוכלו בעצם לקבל מושג מיהו עומר.
ולסיום, חובה לומר כי בלי משפחת שליט כל זה לא היה קורה. מעורבותם, פתיחותם ונכונותם של בני משפחת שליט היו והינם מדהימים. מהדבר הקטן ביותר ועד לגדול ביותר, תמיד הם תמכו, עודדו ויזמו.

חזרה לתחילת העמוד