אוּלַי
אוּלַי תַּחְזֹר.
כְּשֶׁבַּחוּץ יֵרֵד הַגֶּשֶׁם
אוּלַי תַּחְשֹׁב
אוּלַי תַּחְזֹר לֶאֱהֹב
אוּלַי לֹא חָדְלָה מֵעוֹלָם
אוּלַי הִיא בְּשָׁלָב מְסויָּם
שָׁלָב בַּסּולָּם, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר
שָׁלָב קָשֶׁה, אוּלַי מְסוכָּן
וַאֲנִי כָּאן.

וּלְהִפָּתַח לֹא רָצְתָה.
רָצְתָה
אַךְ שִׁנְּתָה דַּעְתָּהּ.
שָׁקְעָה בְּמַחְשָׁבוֹת עֲמוקּוֹת
אוּלַי עֲמוקּוֹת מִדַּי
וּכְמוֹ בַּיָּם, בָּעֹמֶק יֵשׁ חשֶׁךְ
וְצָרִיךְ אֶת הָאוֹר
וְהַנֵּר שֶׁבִּי בּוֹעֵר
אַךְ בִּשְׁבִילָהּ הוּא
שָׁחֹר.

וְלִי יִסּוּרִים.
לֹא תָּמִיד הֵם גְּלוּיִים.
וְחוֹשֶׁבֶת הִיא כִּי אוֹתָהּ אֵינֶנִּי מֵבִין.
מֵבִין
וְרוֹצֶה אַף לַעֲזֹר
אַךְ כְּשֶׁאֵין הָאֵמוּן
הַהֲבָנָה הִיא לֹא כְּלוּם
וְהָעֶזְרָה
הִיא לֹא הִבִּיטָה אָחוֹר.