מותָּר לִבְכּוֹת

תִּבְכִּי, מותָּר לָךְ לִבְכּוֹת
לִפְעָמִים זֶה צֹרֶךְ הַמְּצִיאוּת.
תִּבְכִּי, לֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת
זֶה לֹא נוֹרָא לִבְכּוֹת
לְהֶפֶךְ, זֶה טוֹב לַבְּרִיאוּת.
פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן
לֹא רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת,
צָרִיךְ לְהִתְנַתֵּק
צָרִיךְ לִבְכּוֹת.
צָרִיךְ לְהוֹצִיא, לְשַׁחְרֵר הַכֹּל
לָתֵת לַדְּמָעוֹת לִנְזֹל.
וְכָכָה, כְּשֶׁהַכֹּל זוֹרֵם
וְהַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת
מִתְנַקֶּה הַגּוּף, נִמְחָקוֹת דְּאָגוֹת.
וְהַכֹּל נִשְׁטָף הַחוּצָה, מַנְגָּנוֹן שֶׁל טִהוּר
וְהַכֹּל נִהְיֶה צָלוּל, הַכֹּל הוֹפֵךְ בָּרוּר.
וְכַעֲבֹר זְמַן לֹא רָב, כְּשֶׁהַכֹּל נִגְמָר
תִּסְתַּכְּלִי אָחוֹרָה, עַל הַדְּאָגוֹת
וְקָדִימָה, אֶל הֶעָתִיד הַנִּסְתָּר
וְאָז,
תְּחַיְּכִי, כִּי זֶה עָבַר.


לשיר הקודם        לרשימת השירים        לשיר הבא