אַתָּה
			
			לֹא, עוֹד לֹא הָיִיתִי בִּשְׂדֵה הַקְּרָב 
לֹא, לֹא קִבַּלְתִּי עִטּוּרֵי כָּבוֹד וּגְבוּרָה 
לֹא, לֹא הִקְרַבְתִּי חַיַּי לְמַעַן אַרְצֵנוּ 
אֲבָל אַתָּה כֵּן 
וְאַתָּה נָפַלְתָּ 
וְעַכְשָׁיו מַה? 
עַכְשָׁיו אַתָּה אֵינֶנּוּ. 
אוּלַי יֵשׁ חַיִּים אַחֲרֵי הַמָּוֶת 
אוּלַי אַתָּה נָח, כּולְּךָ עָטוּף בְּלָבָן 
אֲבָל פֹּה לְמַטָּה זֶה לֹא מְשַׁנֶּה 
כִּי פֹּה לְמַטָּה אַתָּה שָׁם 
			 
		
  
 
 
      
      
 
			
 
 
 
  
			  | 
	 
 
			 |